החלטה בתיק ת"א 5146-08

בפניי בקשה אשר הוכתרה בכותרת: " בקשה דחופה ביותר לביצוע עיקולים זמניים (במעמד צד אחד)".

בבקשה מתבקשת הטלת עיקולים על כל זכויות המשיבה המפורטות בבקשה " להבטחת כל סכום התביעה, עד לסך של 350,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק".

ביום 13.9.11 לא ראיתי להיעתר לבקשה במעמד צד אחד, והוריתי על המצאתה לב"כ המשיבה והגשת תגובות.

המועד להגשת תגובות הוארך, לאחר שב"כ המשיבה הודיע כי המבקש לא המציא לידיו את הבקשה תוך המועד שנקבע.

לאחר שבחנתי את הבקשה, את תגובת המשיבה ואת התגובה לה, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להידחות.

תום לב ונקיון כפיים

הפסיקה קבעה לא אחת כי לשיקול זה יש ליתן מקום מרכזי ככל שהדברים אמורים בהתנהלותו של מבקש בקשה לסעד זמני, ובוודאי במעמד צד אחד [ראו, למשל: רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ , פ"ד מז(5) 165, 168 (1993) (להלן: " פס"ד שפע בר"); רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח , פ"ד מט(1) 730, 737 (1995); רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ , פ"ד נה(4) 433, 441-442 (2001)]. שיקול זה מעוגן כיום אף בהוראת תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות"). אחד הכללים הבסיסיים בהקשר זה הינו כי "... מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט, ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט" [פס"ד שפע בר, בעמ' 168]. מקל וחומר, כי יש להקפיד הקפדה יתרה על מידת הדיוק של אותן עובדות אשר כן מפורטות בגדרי הבקשה לסעד זמני.

בענייננו, מצב הדברים לאשורו מבחינה דיונית הינו כדלקמן:

א. המבקש נתבע ע"י המשיבה בשנת 2008 בתביעה כספית בסך 500,000 ש"ח.

ב. המבקש הגיש נגד המשיבה, כשנתיים ומחצה מאוחר יותר, תביעה שכנגד בסך 48,080 ש"ח.

ג. המבקש פתח כנגד המשיבה בהליכי הוצל"פ בגין שטרות בסך כולל של 19,136 ש"ח, הליכי ההוצל"פ עוכבו, וטענות הצדדים הועברו לדיון בתיק 18-06-08 שאוחד בפניי (להלן: " התיק הנוסף").

לכן, קשה להתעלם משני היבטים העולים מן הבקשה:

א. לא מצאתי כי המבקש נותן פירוט ראוי בבקשתו לדבר קיומה של התביעה אשר הוגשה כנגדו.

ב. המבקש מציין בבקשתו סכומי תביעה העולים באופן ניכר על אלו שנתבעו על ידו בפועל.

ייתכן כי לא יהיה זה נכון להקפיד הקפדה יתרה עם המבקש ולדרוש ממנו כי יואיל לתאר בבקשתו את העובדות כהווייתן, שהרי - כך יטען הטוען - מדובר בהיבטים כה מרכזיים בתיק עד אשר הדעת נותנת כי ממילא יהיו מוכרים לבית המשפט הדן בתיק לאחר שכבר התקיימו בו כמה וכמה דיונים. אולם אם מצרפים להתנהלות זו מצד המבקש את העובדה כי בראש הבקשה נרשם באותיות קידוש לבנה " בפני כבוד השופט/הרשם התורן", דומני כי שונים פני הדברים אפילו על פי גישה מקלה מעין זו (שכלשעצמה אינה תואמת את הדין). משהוגשה בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד, אשר היתה מיועדת במפגיע, על ידי עורכה ומגישה, למותב האמור לבסס את החלטתו על העובדות המועלות בה, סבורני כי לא היה מקום לדרך תיאור העובדות בבקשה באופן בו תוארו.

ההלכה הינה: "מצא בית המשפט כי מבקש הסעד הזמני התנהג בצורה חסרת תום לב, רשאי הוא כאמור לדחות בשל כך את הבקשה לסעד זמני, אף אם לפי מבחני הזכות לכאורה ומאזן הנוחות היה מקום להורות על מתן הסעד" [רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח 08' תעשיות בע"מ , תק-על 2010(1) 385, בסעיף 14 לפסק הדין (2010)]. הלכה זו ראוי היה ליישם בענייננו אילו היה מקום להורות על מתן הסעד.

זכות לכאורה

על המבקש סעד זמני לשכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה (תקנה 362(א) לתקנות).

המבקש, בגדרי בקשתו, אינו עומד בנטל לשכנע כי עומדת לו לכאורה עילת תביעה כנגד המשיבה.